ירושלים של מעלה
שוממה
אולי פעם
פלוני השקיף משם
לכאן
שורר מילות שירה
לקריה של
מלך רם.

ירושלים לפנות ערב
ריקה
אין תוהה ברחוב
עמק רפאים
מתחבט במבוכי סמטאות
צוננות
וגגות רעפים אדומים
שדהו.

בחצות ליל
כבר לא עולה ירח
מאיר על קו התפר
הקרוע
מגלה את שער
הדור מציון פרוץ.
אף רוחות רפאים
לא משוטטות
בין מצבות שיש
מנותצות
בהר הזיתים.

שם ירושלים
נשכח מלב מתים
שנשכחה ימינם
נעלם מחלום חיים
בבבל
גם הכתובת על הקיר
נמחקה עם
זכרו של הנביא
דניאל.
רוח השמים מרחף
שוב מעל פני
תהום
בכיו הבודד נמוג עם
שיירי משפטו
האחרון.