שום דבר לא יכל להכין אותי לזה, לעוצמות האדירות של התחושה, של
ההתרגשות, של האהבה,
גם כשחשבתי שכבר חוויתי הכל, ששום דבר לא יכול להפתיע אותי,
ששום דבר לא יכול עוד לטלטל אותי.
ובכל זאת עברתי לא מעט, אבא שהתאבד בלי שום סימן או הכנה שמשהו
כזה יכול לקרות, אהבות עצומות, כישלונות וגם קצת הצלחות, אבל
שום דבר מאלו לא הכין אותי לרגע הזה, לדבר היחיד, המיוחד והקטן
הזה (קטן פיזית), כל חיי מתגמדים בצלך.

ועל אף שהיו לי כמעט 10 חודשים להתכונן, לא תיארתי לעצמי שכך
יהיה,
שכך, פתאום, ב23/6, יום שבת, לאחר 42 שבועות ויום אחד, יגיע
הדבר האמיתי,
לא היה צורך ביותר ממבט אחד, מהיר, אפילו לא נגיעה, כדי להרגיש
דברים שמעולם לא הרגשתי ולא ידעתי שארגיש.

גוף קטן, 4 קילו, אשר למענם אתן הכל, אעשה הכל, אעניק אהבה כמו
שמעולם לא הענקתי ותמיד, אבל תמיד אהיה שם בשבילך, הילה שלי.


מאמא, שאוהבת כמו שרק אמא יכולה לאהוב.