דווקא בחוזק הרוח, בעובי הטנק
כשהרוח שטה לה בין האבנים,
השריונאים מרגישים בטוח, וטוב להם, הכל רך ונעים.
כמו ברחם של אמא שמגינה מפניי הכל,
שעל אף משקלך אינך כלל עול.

אבל רק אצלי ההרגשה היא קצת אחרת,
רק אני, כך נדמה, בתוך עצמי נשברת.
כמה קל בין אש ואומץ להתחפר בעצמך
ולא לחשוב איך או למה הגעת למצבך.

אך שם ברגעים האלה מתגלה בי העוצמה
ועם הפלדה אני רוכבת בפראות אל הלא נודע.
החוזק מתגלה והפגזים זה אחר זה נורים,
והמילים גם הן יוצאות, ויש לי מקשיבים.

בתוך רעש המנוע נמצא גם שקט כה מתוק
ושלווה טובה ונחת ברוחות המעיקות.
אצא החוצה אל האור דרך אבק הדרכים שבאפי
ואחייך חיוך גדול, פשוט ואמיתי.

בסופה החזקה, כוחי כך התגלה,
ורוחי איתנה, וחיוך עוד על פניי,
לא בגבורה, בפשטות של אדם,
לא באומץ, בפחד מושלם,
בבגרות לא אחרת, בהתגברות לא שונה,
בחיים רגילים, בעונה רגילה,
כמו אדם מהשורה, כמו מי שאני,
שינסתי מותניים והוכחתי את שמי,
ראויה לכל העומד בדרכי,
אם לא היה שם מכשול,
היום לא הייתי אני.

השיר הגיע לתחרות כתיבה בעיתון "במחנה"
וזכה במקום שלישי בתחרות "השיר הבא של צה"ל".