רציתי לנוד על פס כוכבים, הלילה
לשחות בשחור לרחוץ  בבוהק זיקי כוכבים.

לנוד כשיכור אהבה על קרום שביל החלב
לשחור אל השחר, להתענג, על ברכת
המים הכחולים
כשחור הלילה, כחולים.
לשזור לך זר מאותיות אהבתי, עם כתרים מרצדים
כהבזקי התמיד של הלב.

רציתי לנוד על פס כוכבים , הלילה
רק אני יחידי
אריח ריחך  עד תומי.
שפתייך יחוגו סביבי בלהט ורוד מלחשש
ואני אז אלכוד בבואתך אל כיסי
למזכרת.

כן רציתי לנוד על פס כוכבים, הלילה.
לטבוע בכלניות עינייך בטעם פרג רטוב עונג.
לחוש רטט צלילות קולך
טופף  בשתי אוזניי
נאנקות בקנאתן
לך.
עוצרות את קולך עד
אין סוף.

אז רציתי לנוד על סיב כוכב , הלילה
אני והבל פיך  יחדיו.

אם אפול יערמו כוכבים מעלי
וגומת לחייך לי משכן
אם אצלח תרכך שירתך יגוני
כף ידך תסחט דמעותיי למגדל.

ולבסוף ידעתי;

המחשבה היא הלב,
הרגש אילם
ופסי הלילה  כחריצי ברזל שורטים
בחרמש  סהר
בגופי.