יש לך דחף
דחף בלתי רצוני
למרוד בשינה,
להלחם בחושך,
לוקח את העט היחידי שיש לך.
שחור, שחור.
אתה לא מכיר עוד צבע אחר.
עושה דווקא לעצמך,
להיבדל מכל האחרים, הצבעוניים
שצריכים סדר בחיים, צריכים גבולות, צריכים קווים.
מנסים לזכור, כי הם לא זוכרים,
משננים בעל-פה את פח הזבל של שנה הבאה.

הבדידות יוצאת לשחק בגן השעשועים שלך, בעיקר בלילה
לא מפחדת ממיני היצורים השורצים להם בחוץ בשעת לילה מאוחרת
שכזו.
אתה מאכיל אותה בחברים ומשפחה,
לא יהיה סוף לרעב.

אתה מעתיק מאחרים, זה לא הסגנון שלך,
תכבד את עצמך, בכדי שתוכל להשלות את עצמך
במחשבות  על ההיא שזורקת לך חצי חיוך,
ואתה אוכל אותו כאילו היה סטייק עסיסי, אבל לא באמת.

הרגע בו אתה מרשה לעצמך לוותר על עוד מחסום
הוא רגע קסום בו אתה חוצה את הקו,
שלפני שנייה היה בעצם קיר ענקי ומפחיד.
תעצים את עצמך, כדי שיעריכו אותך.
כי זה בעצם מה שאני רוצה,
וכל השאר יכול להיזרק לפח של שנה הבאה.