הלכתי במרכז האחו מביט סביב, מוקף בעצים והרים מכל עבר אך
מרגיש שכל העולם פרוס לרגליי.
משקל התרמיל מכביד עליי אך מעולם לא הרגשתי קל יותר.
לפתע ציפור צבעונית נחתה על שיח בצד השביל והחלה לזמר.
בין כל המראות החדשים והתחושות החדשות לא שמתי לב לפתח הבאר
שנחה לפניי לפני רגע, מתחתיי כעת ועוד מעט תהיה מעליי.
הנפילה שנמשכה שניות בודדות הרגישה לי כמו דקות ארוכות במהלכן
קפצו בפני זיכרונות של אנשים ורגעים מהעבר על כל מה שהיה וכל
מה שיכל להיות.
עד שפגעתי בקרקעית הבאר וגם הזיכרונות נפלו.
עוד לפני שפגעתי בקרקעית, כמו שהורגלתי בשנים האחרונות במצבי
חירום קו המחשבה שלי חזר לצורה הצבאית, רגרסיה חזרה לראש
הקצין.
דבר ראשון הערכת מצב, לקום ולבדוק את חומרת המצב.
נפלתי לאחור וגל כאב ראשון פילח את גופי. רגל ימין ויד שמאל
שבורות בוודאות ושאר העצמות נוטות באותו הכיוון.
בינתיים האדרנלין מעמעם את הכאב ואני מרגיש את הדופק הולם בכל
חלקי גופי.
נהמות מנוע נשמעות מבחוץ, אני צועק במלוא ריאותיי "auxilio!,
auxilio!"
כאב חד מפלח את גופי.
רעש המנוע מתקרב ונעצר, אני שומע צעדים בשיחים שבחוץ ואדם
משתין.
אני מנסה לצעוק שוב "auxilio!, auxilio!"
אני שומע שני אנשים מחליפים שני משפטים, מתוך הבאר הכל נשמע
כמו מלמולים.
נהמות המנוע נפסקות ונשמעים צעדים לכיוון פתח הבאר.
השפעת האדרנלין מתחילה לפוג והכאב מתחזק.
שתי דמויות מביטות לתוך הבור, מצורת הצלליות אני מזהה שלפחות
אחד מהם חמוש ברובה.
אני מספיק לשמוע דיבורים נוספים שנשמעים כמו מלמולים לפני
שעוצמת הכאב משתלטת עליי ואני מאבד את ההכרה. |