הייתי שם כשזה קרה,
הדלקתי את האור ונהיה חושך.
אני עדיין שומע את הקול,
מהדהד לי באוזניים כמו תופי טם-טם ענקיים.
הייתכן שטעיתי?
איך הגעתי למצב הנוראי הזה?

אהבה היא דבר שצריך להראותה,
שגרת היומיום - מקוללת שכמותה.
איך נתת לו להיכנס לך לנעליים,
איך נתת לו "לטפל" בה בינתיים?

מי שישן בעמידה, סופו שייפול,
ולמי שעומד בשינה,
סופו שייבול.

אם תטפח את הקשר,
מצבו יאמיר ויתחזק,
אך אם תזניח אותו לאחרים,
סופך שתמצא את עצמך,
קושר קשרים בחבלים.

כעת שאתם במצב שברירי ומסוכן,
מנסים להבין מה לעשות מכאן,
כל שנשאר לך הוא לאחות את השברים,
כל שנותר לך הוא לאסוף את הפירורים.

האם זוהי אשתך שאיתה התחתנת?
האם אתה הוא אותו אחד,
שעמד במעמד,
והבין שכל מה שנותר,
זה להתמודד בגבורה עם המחר?

בן-הבליעל, אותו שמת בצד,
האם מגיע לו היחס של דד ועוד דד?
האם הוא חף מכל אשמה?
האם על אשתך הוא חשב במהומה?

אין ספק, זו בעיה של אשתו ,
אך לא בלבד,
אתמול הוא היה גם אצלך צד...