עננים שחורים נראו באופק, ורק קמע לי שומר.
בדממת נוקם יקרובו חרש, ועלם אמונה אוחז.
ואני בעבותם נשבה, משפיל עיני ומתערטל.
קדרותכם כלחש רזים בי, מקפצת בין שרעפיי.
אמרי,האם נדם עולם ברוח עצב, אולי לרגע קט חדל מנסוב.
זה הוא קמע תמונתך אשר הכזיב פניו, עתה נדמה כאבן צור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.