"על דוכן הדגים
מוטל כקורבן
מפרכס מסנוור
לעיניי הקהל".

סנדלי הקהל נדבקות לעיסה,
שהיא הרצפה עליה מונחים רגלי הדוכן,
המורכבת מהעסיס, הציטופלזמה, של אלה שקדמו לו, לזה,
שהתהוותה לסלע קיומנו כאן בחוג למחקר הספרות העברית.

"מונף האזמל
קולח הדם
נשפכים הקרביים
לעיניי הקהל",
הידיים מפשפשות בתוך הקרביים מכוסות בהם עד מרפק.

הקונטקסטואליות הפנימית, נימי המטאפורה הדקים, המשקל הפועם
חרישית כאשר הדף מוצמד אל אוזן
עומדים בשורה
נבוכים,
חשופים, מכסים את ערייתם באצבעות דקות של ניקוד ופיסוק
נוצה יחידה מרוטה שמוטה על מצחם, מטופשת,
אל מול הכיתה.

אידרה דקיקה, זהובה תורכיזית, נקרעת בהינף היד הגסה אל מול
הקהל
מוצגת לראווה לנגד עיניהן הבוחנות, קרני הפלורסנט מוחזרות ממנה
מרצדות, מייבשות את מהותה.
נמוג הברק,
מבודדים המשתנים
מהרקמה הפועמת
אשר מפורקת אף היא לגורמים מגורמים.

בדרך אל התואר עצרתי באין חפצי בדוכן הדגים.