לפני הרבה שנים חיה לה משפחת עכברים בארמון גדול שבו נברשות
בדולח ומרבדים עשויים תחרת זהב ולא היה חסר להם דבר. חלפו להם
השנים וביתם העכברה הגיעה לפרקה והם חיפשו לה חתן. הם הוציאו
מכתב ובו הזמינו את הנסיכים מכל הארצות לנשף שבו ביתם תוכל
לבחור את אהוב ליבה. הגיע החמור כולו מלובש באריג שזור בזהב ,
קד קידה בפני העכברה והציג את עצמו כנסיך מארץ שכנה. העכברה
בחנה בשבע עיניים את החמור ושאלה "במה עבודתך ?" ענה לה
החמור:" עבודתי קשה , סוחב משאות ולעת ערב עייף, אך ליבי מלא
אושר". "ומהו אוכלך?" שאלה העכברה. ענה החמור:" קש ותבן, אוכל
ושבע ומאושר אני". "ומהו קולך?" שאלה. החמור נער בגאווה וקולו
הרעיד את כול הארמון . נבהלה העכברה ואמרה :" קולך מפחיד ואיני
רוצה אותך לחתן". הגיע הכלב הדור בלבושו יותר מקודמו , קד קידה
והציג את עצמו ככלב מיוחס. שאלה העכברה:" במה עבודתך?" ענה לה
הכלב: "שומר על אדוני אני , ושמח אני ומאושר". "ומהו אוכלך?"
שאלה העכברה. ענה הכלב:" עצם אוהב ויש לי במקצת השמורים מכל
משמר". "ומהו קולך?" , נבח הכלב ופחד נכנס בלב העכברה. התחבאה
מתחת לשולחן ולא יצאה ורק הודיעה בקול:" איני רוצה בך כי קולך
מפחיד ושלום לך ". אחרי שהות ממושכת כשהתאוששה הופיע הגמל קצת
מאובק מחול המדבר קד קידה בפני העכברה והציג את עצמו כגמל
לתפארת. "מהי עבודתך ?" שאלה העכברה. ענה הגמל:" עובר אני מסע
שאף חיה אינה יכולה, מדבר ושממה ורק אדוני לצידי". "ומהו
אוכלך?" שאלה העכברה. עיני הגמל חייכו בעוד הוא אומר:" תמרים
מתוקים אוכל אני וטעמם כגן עדן". "ומהו קולך?" שאלה בחשש
העכברה. נאק הגמל והתהדר בקולו אך לעכברה לא הספיק לענות ואמרה
לו:" קולך אינו מוצא חן בעיני ולך לשלום". הגיע הסוס , זנבו
מעוטר ופרסותיו עשויים זהב ונזם יהלום תלוי על מצחו קד קידה
והציג את עצמו:" אני הוא סוס מפורסם בכל ארץ ורצוני בך עכברה
יפה לאישה . שאלה העכברה:" מהי עבודתך?". ענה לה הסוס:" רץ אני
ממדינה למדינה להעביר מכתב שבו יש סודות מדינה". "ומהו אוכלך?"
שאלה העכברה. ענה לה:" פירות ותבן וליבי מלא". עיקמה במקצת
העכברה את פניה ושאלה" מהו קולך?". צהל הסוס וקולו הדהד ולב
העכברה לא נהה אחריו ורק אמרה:" איני רוצה בך וקולך לא יאה".
נעלב הסוס ופנה לאחור ויצא . וכך נסיכים חולפים ואף אחד לא יאה
בעיניה שאלו הוריה מה לעשות וכבר כלו הנסיכים ורק העכברה עומדת
במריה והנה מבעד לחלון רואה העכברה עכברוש מהודר וליבה ניבא
דבר. נכנס העכברוש אל הארמון, קד קידה והציג עצמו כעכברוש
שיושב בראש. שאלה העכברה:" במה הינך עוסק ?". ענה לה:" איני
עוסק בדבר ומטייל בכל ארץ אשר ארצה". "ומהו אוכלך?" הוסיפה.
ענה לה:" בשר מעדנים וכל אשר ארצה". לב העכברה קפץ במקצת
והוסיפה:" ומהו קולך?". צייץ העכברוש ציוץ חד ואנשי הארמון
נבהלו אך לא לב העכברה, כי באהבה בו הביטה והודיעה על נישואיה