אני יודע כיצד זה כשעצוב לי.
אני יודע כיצד מרגישה תחושת הניצחון...
אני יודע כיצד זה מרגיש לרוץ ולהקיא.
לצערי אני יודע גם שזה הזמן לישון.

אני לא יודע להצביע על זה שחסר לי עכשיו.
השעה כבר מאוחרת ואני לא יכול להירדם.
צופה בסרטים ובסוף על המיטה נשכב.
עוצם עיניים, מנסה לרקום בדמיוני חלום.

וזה לא עובד... ומרגיש כל כך ריקני.
אני תמיד נכנע בסוף ומתקשר.
אני מרגיש את זה מתוך תוכי.
אני יודע מהו הדבר הזה שחסר.

חסרה לי אותה מנה ממך היומית,
לשמוע את קולך, לדלות את כל הפרטים.
עדיין אני מרגיש את הרגשת הפספוס,
שתימשך עד שלא נשכב יחדיו שוב מחובקים...