|
היא באה מלילות זוהרים
מהלכת בין עשן וערפל
הימים הנפלאים
שהיו כה אדירים
מלווים את דמותה
בתוך הליל.
בבמות עולם ביתה תציב
אפופה בהילה של כוכבים
פז וכסף בכיסה
שוכנים הם מתמיד
והיו הם לה
כאפר כוכבים.
הנפילים לדמותה קדים
נושקים לידה האצילה
לחיקה הם משוועים
לטפיחה הם מצפים
ולהם היא משיבה רק אהבה.
האישה הענוגה האצילה
מן הזוהר שבה אל ביתה
תהלך היא לתומה
ברחובות ילדותה
כאן בארץ
היפה והחמה.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 331/9 שייכות ל- shulibangi ש.
שאול |
|
|
הוא הצוחק
אחרון, חושב הכי
לאט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.