הרי כל הדרכים כולן בסוף היו באות לפה,
הרי אתה יודע גם שלא נולדתי בשבילו.
והדמעות עם השנים הם כבר נותרו מאחוריי,
כן השמחות של האתמול הן שיאירו לילותיי.

ואולי זה הזמן לבקש בשבילי,
להתעורר ולחלום ולראות קצת אותי.
במעטה של עבר מחפשת עתיד,
כי בקרב על חיי אתה הוא זה שיפסיד...

אז חזרתי שנית לאותו החיבוק,
הוא נעים וחמים אך עדיין חנוק.
ובוחרת ללכת עכשיו בשבילי,
רוצה מחדש לכבוש מה ששלי.

כי העולם כולו במה והיא ניצבת למולי,
מחכה שאעלה ושאשיר בכל קולי...
ורק הפעם בשבילי ולא בשביל אדם אחר,
שיחייך הוא לשנייה ואז ילך ואשבר...

אז לא נשברת, נעמדת וניצבת לבדי,
לא פוחדת להודות שמצפה לעתידי.
וצוחקת כי הכל מכאן הולך להשתפר,
זהו חלום של מציאות, כבר לא אכפת להתעורר...