ילדה של אור היית ואת
למה לברבר מילותייך
בין אפלות האכזבה
בין חשכת המחשבה
אורך תמיד זוהר
בתפארת המלוכה
על ראשך ראיתי כתר
ואת גופך עטפה
אורה שכולה הילה
טהורה ויפה
מה לך הפחד הזה
מליל האתמול והמחר

אין אלא עבודה אחת
ויחידה הממתינה
לכל בני האדם כאחת
לבנות את בית מקדשנו
אשר בתוכנו ולא על ההר
לבנות בו טוהר מחשבתו
טוהר רגשותיו ובנייתו
מאלפת את הייצר אשר
ברא בתוכנו למעננו
כי אין מעון אלא מעונו
ואין אני אלא בעצמיותנו

המסוגלים בני האדם
לצאת מעצמיותנו
ולהתגבר על אישיותנו
לתעל אותה אל דרך
המלכה המאירה זיו
פניה לכל אדם באשר
וגם אם איננו אדם?

21.8.12