אמרת שהעצב ניכר
אמרתי לך - כותבת רק כשהעולם אכזר
פתאום התחשק לי לכתוב עליך
להיזכר בהבעה בעיניך
לכתוב על מסעות במדבר
בוואדיות, בנחלים ועל איזה הר
ביובש, חום, זיעה ושיממון
בהליכה מלווה בתחושת שיכרון
אתה בצילך סוכך עליי
מנווט את הדרך אליי
מסביר לי על המורשת
ואני מהנהנת, מחייכת ולוחשת
"בוא נכתוב מחדש את ההיסטוריה"
בוהה בך, מלאת אופוריה...
אתה מגחך ומצמיד אותי לאדמה
שנינו נטמעים בנוף השממה
נהיים חוליים
הופכים צהובים
מתייבשים
נסדקים
מתפוררים
מתפזרים
נשכחים
ממצב של עתיד נהפכים לעבר
למאובן שעם השנים נשבר...
מחכה, שמישהו יחפור ויגלה
ירכיב את החלקים ויאחה
ישים אותנו במוזאון האהבה
בוויטרינה יפה עם המון תקווה.