שמעון עובד / ניבצק |
את שסוחט את עינייך, אישה.
שלא יראו בעיני הממש את נועם.
מזל שלדמיון עיניים משלו.
ואני רואה את בכייך
מלווה את אדי הכאב
המיתמרים מעל ראשך
ואני מקנא לבכייך.
ומוחי נצמק מכאוב את הזכר
וליבי שבור מהכיל
ודמעותיי מציפים את תוכי
עייפים מטפס אל אישוניי
ומבצקים את קרביי.
ואני מקנא לבכייך אישה
כי חברו הכאב ודמעותיו
לפרק את חושי עד
לזעוק מר מרה
נ- ו- עעעעע- ם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|