הכל מוכן,
מניחה על השולחן
דבוקת דפים שהידקה.
ככל שהייתה יותר יסודית,
כך גם יותר מעיקה.
תודה,
הוא נאנח
כמה טוב שזה נגמר.
כבר שנה היא מדגדגת בעיניים,
מדגללת לו בראש.
זה היום האחרון שלה מחר,
והיא חושבת מה ללבוש
ביומה האחרון,
הוא משים עצמו חולה
ומדמיין שהיא אחות.
היא משימה עצמה אישה
בסומק, צללית
וילקוט על הגב.
הוא
בדיוק נזכר שיש לו מחר תיק
ונוסק במעלית,
כשהיא במורד המדרגות
אל דרך חדשה.
ולרגע אחד הם באותו הקו
חושבים לעצמם
אולי חיבוק ארוך
בכל הגוף
היה מספיק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.