אני אשב ואספר את השלום עלי-אדמות
בו ישבתי תחת עץ תמרים ולעסתי אותם
והיו לי תותים, מלא תותים, וגם קלמנטינות
ואבטיחים מבשילים בעת שחר

רומנסה קטנה על לב שבור
אבל זה לא משנה
אי-אפשר לחיות בלי להיסדק
אני ממשיך
וטוב לי לתת מעצמי כמה מילים

אני הרגליים חסרות מנוח, מקפל ומנדנד
ואין מקום לרגליים שלי
אני שותה סודה אם אין בירה שחורה
וטוב לי להתקלח ולהרגיש נקי
אני מתעורר סהרורי
אין לי לב לכל האכזריות שהעולם מביא איתו

קל להגיד אני אוהב, אבל אני לא בדיוק
(רק בערך)
את השקע שהשאיר ישבנך על הספה
(יא שמנה)
את בדל הסיגריה שלא שמרתי
את המילים שמזמן שכחתי
את יפה ואת מיוחדת, אבל אין חדש בזה
(כמעט כולן כאלה)

הם צועקים כולם אל השמיים
ומפנים זעם זה אל זה
אני טוב לי להתפנן
מה שיהיה - יהיה, לא אכפת לי כלום
אני יכול לישון, רק שתהיה לי מיטה
עם מצעים נקיים ופוך, וכרית נוחה
כי אני בסדר עם עצמי
לא מחפש את הרעב, אין בי רעב
רק רוצה להיות עד שלא אהיה

כל השאגות לא חודרות אל לבי
אני עייף ואני מובס אבל שמח
ואין לי כוח לחפש את האישה שלי
אני מעדיף כוס סודה
עם קרח וטיפת לימון

אז אני אשב ואספר ומי שרוצה יקשיב
הלב שלי שבע עד גדותיו ויש לי זמן
לשים את הראש על הכר ולשקוע
העולם ימשיך להשתגע, זה לא חדש
מה לי ולזה, מה לזה ולי.