[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אנג'ל מישה
/
אני והביט

לא יכולתי להתאפק. הייתי חייב ללכת ולברר מה יש בחוץ. בנבכי
הזיכרון שלי, התנגנו להם כמה תווים שהתחברו לצליל שכבר שכחתי
את המוסיקה השלמה שלהם. אבל בכל זאת, משהו בתוכי אמר לי "צא
החוצה! אתה כבר תדע לאן ללכת". אז אמרתי לעצמי, "טוב, גם ככה
אין לי משהו טוב יותר לעשות, חוץ מאשר סתם להקליד משהו סתמי
מול המחשב". אז יצאתי. לקחתי את הפלאפון שלי עם המוסיקה,
חיברתי אליו את שקע האזניות ולקחתי את האוזניות שלי: כאלו
שמכניסים עמוק לתוך האוזן, כדי לשמוע את הבאס חזק יותר. כך אני
אוהב לצאת החוצה: לשמוע כמה שיותר חזק את הביט. זה משהו שתמיד
היה חזק יותר ממני.
יש משהו בצלילים שתמיד משך אותי. כמו למשל, כאשר אני שומע
פריטה על פסנתר. כשהמאסטרו המנגן, מעביר את אצבעותיו על כל
הקלידים בבת אחת או כשיש שני צלילים שמתחברים לקצב מאוד נוגה,
זה משהו מאוד מיוחד עבורי. לכן, את רשימת השירים שאיתה אני
יוצא החוצה להרהר, אני תמיד בוחר עם פסנתר או עם באסים בקצב
ביט מאוד חזק.
שררה בי תחושה עמוקה של ערפיליות מסביבי. הסתכלתי לצדדים ורק
כל מה שיכולתי לראות, היה אמהות עם עגלות תינוק, כאשר בידיהן
האחרות, סוחבות איתן עוד 6 ילדים. 3 ילדים בכל יד. משהו שמאז
שהתחלתי ללמוד בבצלאל, לא הייתי ער אליו. זה דבר אופייני -
מבחינתי לפחות - רק בירושלים מאז שנרשמתי ללימודים האקדמאיים
שלי. בכלל, מאז שאני בירושלים נהייתי ערני לעוד כמה וכמה דברים
דיי הזויים.
פתאום נעצרתי. למה, אינני יודע. אבל הייתי חייב לברר מה יש
במדרגות שלפתע הופיעו מולי. אלו היו 3 מדרגות וסמטה ממש ישנה.
אני אוהב להתבונן במקומות "מוסתרים". מימיני היה ציור קיר שמשך
את עיניי. במבט ראשון הוא היה מאוד מעניין,  יכולתי מהר מאוד,
למצוא בו טעויות דיי בסיסיות של פרספקטיבה. אבל בכל זאת, זה
היה ציור חביב ביותר. המשכתי ללכת עד שמימיני התגלתה חנות. היה
בה משהו מאוד מעניין שמשך אותי, למרות שהיא היתה חסומה בשער
ממתכת. כנראה שבעל או בעלת החנות סגרו לאותה שעה. זו היתה שעת
צהריים. מחלון הראווה יכולתי לראות את כל מה שקורה בפנים ואלו
אובייקטים מילאו את החלל הפנימי של החנות: מסכות, בדים עשירים
בטקסטורות, בובות, וילון ארוך, מדרגות מסובבות המובילות לקומה
השניה, שולחן תפירה ולבסוף: מכונת תפירה. זה מחזיר אותי לתקופת
שירותי הצבאי, ימים שבהם תפרתי גם אני ווסטים לפלוגה שלי. ימים
של מלאכת יד ומוסיקה אינסופית.
הסטתי את מבטי כדי ללכת מן המקום אבל, התחלתי לפתע לשמוע את
הביט, שבגללו יצאתי מהחדר שלי. וככל שניסיתי להתרחק יותר ויותר
מן החנות, הביט נעשה ברור יותר. הקצב נשמע קרוב יותר ותווים
החלו למלא אותי מבפנים. צלילים יצאו מתוכי. יכולתי לשמוע את
המילים של השיר. ואז כמעשה כישוף: ככל שאני הלכתי בקצב הביט,
כל מה שסביבי זז פתאום גם הוא באותו האופן. ניסיתי להתנגד אבל,
ככל שניסיתי להתנגד יותר, כך המוסיקה התגברה ומילאה את כל
המקום. כל כך שמחתי ולא רציתי שהרגע הקסום הזה ייגמר. זרמתי עם
הקצב והוספתי תנועות מגניבות משלי ולא היה אכפת לי אם נפש אדם
בוהה בי בתמיהה. הייתי פשוט חייב לסיים את השיר. רקדתי כמו
מייקל ג'קסון בשיר "בילי ג'ין" על קצות האצבעות. כל כך התלהבתי
וברגע שצעקתי "אווואו" חזר השקט. הכל פתאום נעלם.
ואז הבנתי, שהכל היה בעצם חלום בהקיץ. הסתכלי מאחוריי וכל
הסביבה חזרה לקדמותה. גם בעל החנות נכנס לחנות, ומחלון הראווה
יכולתי להבחין שהוא המשיך לעבוד. הוא עבד באותו קצב הביט של
גלגל מכונת התפירה. אותו קצב שהעיר בי את המוסיקה מלכתחילה.
ואז חייכתי. הוצאתי את ידיי מהכיסים והצטערתי שהכל חזר
לקדמותו. אבל הודיתי על דבר אחד: שלא שכחתי את המוסיקה שמילאה
את רוחי, בעוצמות שרק אני יכול לדמיין.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אוקי נמאס
אנשים אני יודע
שאולי זה נראה
לכמה ממכם מוזר
אבל יש אנשים
מתוסכלים מינית
ולא מעניין אותם
שגמרתם אז
תפסיקו לכתוב
שגמרתם על כל
סלוגן שני שלכם
כי גם לנו יש
זכויות

זהו גמרתי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/12/12 11:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנג'ל מישה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה