זיכרונות הם הקיום שלנו.
הם הופכים אותנו למי שאנחנו. מעצבים לנו את ראיית העולם ואת
דפוסי ההתנהגות שלנו.
כשאשכב על ערש דווי, גודל חשבון הבנק שלי או התואר בו אנשים
יפנו אלי, לא יתארו את ימי הפיזיים על האדמה.
זיכרון המילה הראשונה שאמרתי, איזה ילדה הייתי, איך העברתי את
הלימודים האקדמיים ומה גרם לי אושר אמיתי - ילוו אותי גם לחיי
הבאים.

זיכרונות הם ההגדרה שלנו בפני סובבנו.
בסופו של יום, הרבה מהזיכרונות שלנו כוללים בתוכם את כל יקירנו
ועל כן הם חלק בלתי נפרד מאיתנו ואנחנו חלק בלתי נפרד מהם.

ובימים משתנים אלה, כל שנותר לי לאחל לעצמי ולאהובים הסובבים
אותי ואת חיי הוא, יום האחרון בחיי, בו אתהלך על פני האדמה,
אזכור את חיי כהרפתקאה אינסופית ומלאת רגעים חופשיים של אושר
טהור, אהבה אמיתית וחברות כנה.
שאדע להעריך גם את הזיכרונות הכואבים כרגעי חוזק וצמיחה,
שתמיד תהיה בליבי הכרת התודה העמוקה לכל אלו שקיימו את
זיכרונותיי ובעצם כך קיימו אותי בם ובעולם.
שאדע מה זאת אהבה.