לגעת ביהלום
לראות את השמש הבוקעת מבין העננים ומפזרת קרני אור
לשבת מול הים, ולראות את סכין האור שמנחת על המים
אט אט קטנה עד היעלמותה, אט אט הגלים הגדולים בקו האופק
מטביעים את החמה.

ולמחרת להסתכל על הנוף מההר ואיך השמש זורחת מחדש
הקלות שבו היא קמה כל יום מחדש אחרי הנפילה שחוותה...
הרצון שלה כל פעם להתעורר מחדש  בידיעה שתיפול

ואותו  החלום של לגעת ביהלום המקרין ניצוצות של אור
שלאט לאט נעלמות, נעלם גם הוא, ללכת על המים
ללכת בתוך החול הרך, בשביל אותו היהלום, ואחרי שהגעת
לחוף שבו הוא שוכן  ולדרוך עליו, לרסק אותו
לעשות את הדבר הכי לא אפשרי שקיים

להתעורר להמשיך בחיפושים,  למצוא אותו ולא לגעת
שלא יישמע הניפוץ, פשוט לשבת להתבונן עליו בעינים נשואות מעלה
לנסות לקחת אותו, הידיים הרועדות לא נותנות מנוחה
השמש מסנוורת למרות חולשת קרני האור שבכלל לא מופנות אליי

הפחד אוחז בי שלא ייפול , אך בלי שנגעתי לא רציתי שיפול
שלא יתנפץ, שהגביש המהודר יישאר שלם שלא ייגעו המים המלוחים
למרות הקילומטרים המבדילים בינם מוותר...

לא נלחם מוותר וחוזר כל הדרך חזרה, מודה לא הצלחתי
לא רציתי מספיק, לא נלחמתי, פחדתי מזה שיקרה לו משהו רע
רק הפחד אחז בי וניצח אותי...