הייתי הרבה מסתובב לי לבדי
בין מסדרוני דמיוני, לאוזניי היו מתנגנים צלילים
שמשום מה רק אוזני  היו קולטות אותן,  
הרגשתי בתוך ים של שקט
רחש לא נשמע, לא אנשים ולא גלים מתנפצים

מרחף בין עננים נתלה על הלבנים
וקופץ מעל האפורים האור קורן ממני
מרגיש כמו מלאך, אין דבר שאיני יכול להשיג
השמיים הם לא הגבול

הייתי רגיל להיות לבד, הייתי עם עצמי
לא היה דבר שהיה משפיע עליי,
מעולם לא נפלתי ברשת, תמיד התמודדתי לבד
כשזעקתי לעזרה בים אף אחד לא בא להציל אותי ונסחפתי
כשהמטוס התפוצץ אף  אחד לא חיפש אותי ושאל אם אני בסדר

ועכשיו  שאני נמצא על הירח אחרי שעברתי סופות
אחרי שכמעט טבעתי, אחרי שכמעט נחתי על הפנים
יש מישהו שדואג לי, יש מישהו שעוזר לי
אבל אני לא מבין מה אני אמור לעשות עם אותה עזרה

העזרה היחידה שרציתי זה שלא יציעו לי עזרה
שיעזבו אותי בשקט, שאמשיך להתמודד לבד
לא רוצה אף אחד איתי רוצה להיות בודד כמו שתמיד הייתי
אז מעולם לא נפגעתי ממישהו כי לא היה לי ממי ויותר טוב מזה
לא פגעתי במישהו , לא רוצה לפגוע במיוחד לא באלה שקרובים אליי

לא רוצה לראות את פניהם הפצועות,
לא רוצה לשמוע את קולם המזעזע אוזניים, מבכי
רוצה להיות בשקט, למרות שלא פגעתי באף אחד,
גם אם פגעתי, זה לא היה בכוונתי

בסה"כ רוצה שקט, איפה שלא יהיה
מבקש מעט, שלא אפגע,
ושהכל יחזור לקדמותו... כאילו לא קרה
לא רוצה שהיא תיפגע, ממערבולות שאני יוצר
לא רוצה לגרום לאפקט של אותו הפרפר

עכשיו אין שקט ושלווה, בראש יש רק קולות תופים
ולא מעבר, לא רוצה עזרה! רוצה להתמודד לבד
ולסבול מהמעשים שלי לבד!, בלי לפגוע עוד פעם
עם כמה שקשה אני בטוח שאמצא דרך
לחזור למצב שקט... בין הגלים במים העמוקים
בין העננים בשמיים ולא רחוק מהארץ על הירח...