מנסה להבין מה כבר ייצא מזה,
מילים קטועות לחבר להן פרוטזות
או שיר

תמיד כתבת על עצמך במנעד מוגבל בעט דקיק
תלשת דפים, הסדר לא היה חשוב
כמו הדחיפות הזו לצעוק בלחש.

אבל את עדיין ישנה אפילו שכבר צהריים,
לא הייתי רוצה להפריע לך
ילדה יפה
על מצעים סתורים,
אם הייתי כותב לך משהו הוא בטח היה נשמע
כמו ויניל שרוט על הרצועה האחרונה:
צאי מתוך החלום הזה ובואי.

28/2/12
מולחן