אדם רומנטי מתייסר
משתטה בצל אור נר דועך
מוכיח עצמו כמאושר, נאבק באמנות
ומגלה את שמולו ארוגה ומלכותית
משפחה צרופה בזהב
מדושנת עונג
חסרת בושה
וכפוית טובה
ואת שאהב אין ישליך
ואתה רוקד את מחול הצללים הזה
לא בן ולא בת ולא ילד
לא אישה ולא טף
ולא שבחלב אם מדובר
האמנם?
שן לידי על מגדל השן,
נומה נום קום והתפלל
התפתל והצטנע
הגזע של העץ קטן ומתעדן
הוא שנהיה עניו ואתה קטן
והביטחון יצא לטיול ואני כבר לא אני
זהות בונה ומפרק כמו בנאי
שאין הוא הוא, ומי הוא הוא
אם הוא הוא אינו את עצמו אלא מכיר
אלא מחויב ל. אלא הרגלים
אל ההרגלים
אל שום מקום, ושם מחכה לו בצל מחול שדים
מחולות אלמותיים ושגיאות כתיב
קצת נחת.