דורון עינב / פאטטיה |
אותה שעה בה מנקי הרחובות מטאטאים את השדרה,
כשהבריטי האחרון יוצא מהמועדון עם המלוכסנת המנותחת (או
המלוכסן המנותח).
כשצבע הלילה דוהה לו ותכלת של ים ושמיים תופס מקום,
עם קצת מאמץ אפשר לראות את האור בקצה המנהרה.
אור טבעי. נטול ניאונים של מועדונים ופנסים של אופנועים.
מין הבזק מעורר למציאות מכוערת בה שוק הבשר נפתח שוב,
המכוניות מאטות שוב בשוליים,
חלק מהן צופרות והגיהינום נפתח לתנועה מחדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|