יושב עם עצמי חושב
ומחשבות כותב.
על שעתיד ועל שעבר
על היום ועל המחר.

פעם הייתי ילד קטן,
משחק בבובות בפינת הגן.
מאז, עברו הרבה מים בירקון
אני כבר לא מקום אחרון.

לאחר מכן - ילד בינוני,
קצת שקט וקצת ישנוני.
גיליתי את אמנות הנאום
התחלתי להתייחס להכל ככלום.

עכשיו אני ילד גדול
חושב על הכל בצבע כחול
קשה לי להביט בראי
אבל אני לא יכול בלי.

יום יבוא, אני מנסה,
אוכל כבר להיות פסה.
לא ארצה עוד להיניק
ולא אוכל עוד להעניק.

או אז אוכל להיות כמו כלום.
מילאתי את תפקידי ביקום!
השאיפה היא להיות כמו כולם
קצת טיפש ומאוד מטומטם.

לעשן סיגריות ולדאוג לפייסבוק
לא לדאוג מלבד ללוק
איפה הם נופלים, אני כרגע לא.
יום יבוא, יום יבוא...