כל כך הרבה חרב כך.
זיכרונות עבר עומדים כמצבות
מדריכות טיולים מעלות באוב את שהיה ולא ממשיך להיות
אם זאת, לאור היום בית ההר צומח כלפי פנים נישא
על פני האדמה הזו - תזכורת
המשובצת סיפורים הכבדה
חרב אדם אל אדם הטו ועוד יטו
עד אשר ישתתקו
ורק הדם שזורם למחשכים
ישאל בקול חלחול חלש
למה? לנצח נצחים?
השקיטו צעדיכם פה
ולכו בדממה.
לבשו שקים , היו צנועים
כי זאת האדמה -
לא סולחת, היא זוכרת ועדה
עודנה מצולקת, מכל פרט מהפרטים
בלב ליבה עוד שותת הפצע
הרי לשם מה לירושלים החומה?
נצחית העיר המפולגת
אפילו כבוד הזמן
התייאש מלרפאה.
כבדו אותה כאלמנה,
כמכבדי אבלים, כמכבדי הורים
ואם הנכם מעזים
נסו להצחיק את האבנים הקשות בליבה
וספרו לה ספורים
שיזכירו לה
שעוד יש לה התקווה
ופועמים בה החיים. |
