כפנינה המצטדפת על חובה הנבוך
בשתיקת דור
תם פרק

זך לוחש פיצוי הולם לרגע
ובמיפוי קינונו
עוטף זעקת עמו
ברפידת תוחלת רכה

למורת עליזות העולץ
ולשמחת הצודק
רוח צפוני צועק גוער
במתחם הנס המתפורר

בשלווה כונס נפשו פנימה
לוקח רגע
ואומר

הגעתי
הרה העת בא באתי
על הסף יחדיו
נהיה למבצר

נוכח עתידנו
כדמעה זלוגה
טיפת תיקווה אחרונה

אוי שזורת גורלות צחה היא
הבחפזה ובאומץ
מטפטפת דרכה אל התלם במדרונות ספק תלולים
רבוצי אימה ופלצות
החפצים להעכירה באבל זיהומם

יהיה אשר יהיה
הגעתי.