את חלק ממני שהיה בי חסר ,  
כשאבדה לי הדרך להשלים לדבר.
רציתי לבוא להסביר שתביני,
אוהב אותך תמיד, לליבי האמיני.

באותו יום אפור, כיבית את האור,
בחושך הרגשתי מבטים של קור.
לא ידעתי מתי לדבר או לשתוק,
רציתי להאיר את חיוכך המתוק.  

ואם תבקשי שאחלוק ואבין,
תצטרכי לאהוב, שאני אאמין.

השמיים שלך, והאור שממך,
זורח אליי מאיר את כולך.
משכיח ממני שביקשת שאלך,
לפני שחזרת להיות את עצמך.

השמיים הם את, ואת העולם,
שנותנת לי כוח יותר מכולם.
ואם אשכח שהכול בזכותך,
אאבד את כוחי כעפר לרגלך.

אלך לידך כצל אם תרצי,
אפנה את דרכך כשיחפה תחצי,
את הגבול שהפריד בין אדמה וים
אניף בשבילך דגל לבן .

וברגע אחד כשהים לא שקט,
סוער כמו סופה, והכול הוא בועט,
אפזר לך פרחים חיוכים ומילים
אני לך אהיה שובר הגלים.