הייתי משלח לכל עבר חצים
חודר אל לבבות הפרט
ומטפטף בעדינות את רעל הגזירה
עד שכולם יודעו, אני מיוחד.

את המחיר הייתי משלם
ובמזומן
מוסר תשליך נפש עייפה
שאין שופך עליה מים קרים
קצת שחוקה מהמסע הזה
של הוכחה

ולבסוף נוכחתי לדעת
אך לא בכנות ליישם ולהפנים
את האדם אשר מסתתר מאחורי הפנים
את האותנטיות שאין זה שם של מסעדת פולקלור
במרכז קריית גת בנבכי העיר הנבוכה
אלא גרעין חשוך בתוך האור
מושא אשר אותו אצא לחקור
לפרום מסכה ועוד הרגל שחור
כדי שאל עצמי אוכל לחזור.