בעבודה יושבת
ואת מספר הטלפונים סופרת.
10:00 בשעון בודקת,
ומתמרמרת.
איזה שעמום.
עוד שניה אני נרדמת.

היום צריך להיות מדוגמים,
המנכ"ל והחברים באים!
מנקה עמדה , אבל אוכלת בצדדים.
חוזרת לשממה,
ממתינה לגו'ב ומשימה.

מרגישה כמו בצבא,
הי, התחלתי לכתוב עוד שיר!
הפעם זה עם משמעות,
שלבוא לעבודה ביום שישי -
זו כזאת טעות.

נורא בא לי להמשיך,
אבל הקוליג שלי רואה סרטים,
מוציאה לי ת'ריכוז
(ואת החיים)
איזה קטעים!

אייי, אני רעבה
עוד מעט אוכל,יש!
שיט, בטח השניצל טבע בשמן
והאורז צעק לו "הצילו" בישול.
טוב, ניראה לי שגם הפעם אוותר,
אבל עם יגיע אוכל - אטחן אותו כ"כ מהר.

טוב, אז אחרי שבאמת ובתמים
ישבתי ללא מעשה,
הגיע הזמן להפסקת תה.
ואחרי שאחזור,
אצפה ממכם ידידיי שתרימו את השפופרות
ותעשו לי קצת עבודות.