אעמוד גאה על גג האוורסט,
כמו קיסר רומי במסעות הצלב.
ואמלמל כשפים,
בשפה לטינית עתיקה,
אטעם טעמה של נקמה מתוקה.
כי אלחש כמו נחש,
סודות שבני אדם מנחשים,
עד שאשלוט ביד רמה,
על ארבעה יסודות קדושים.
אוויר ואש, אדמה ומים-
בכולם אמשול, עם הלשון.
ויעשו דברים, שלא עשו עדיין,
כי זה הזמן שלי לנקום.

אעמוד גאה, העולם רועד,
ואלוהים מובס, ומתפתל.
קולי יישמע, בכל פינה, כמו בהד,
צוחק צחוק קר ומתגלגל.

אז ייפול הגשם, מרוב צער
ותרעד האדמה, מרוב פחד
ויתפוצצו הרי הגעש,
מרוב כעס, כולם יחד.
ותיכבה השמש, מרוב עצב
ורעם יקרא, בקול סדוק
וישתולל הוריקן בקצב
מרוב טירוף, אחוז דיבוק.
והירח יבכה, באור חלוש
וברק יכה, מרוב כאב.
וכוכבים ייפלו מרוב ייאוש
חסרי אונים, מול האויב.

וגל אדיר, נועז, כחול
יתפרץ בלהט מתוך הים.
וסופות החול, יפתחו במחול,
לצלילי בלדת סוף העולם.

ואחרי דורות, אלפי שנים
הכול בין רגע ייגמר.
יימחקו ערים, ייפלו גשרים
ואלוהים כבר לא שומר.
אפילו הבית הלבן,
והארמון של המלכה,
האפיפיור, הוותיקן,
הכותל בעיר העתיקה.
בלונדון ייעצר גם השעון,
הכול רק בגלגול לשון,
ואל מותי אצלול, זקוף קומה
כי טעמתי טעם נקמה.