New Stage - Go To Main Page

אסתר פליגלמן
/
איפה הבית שלי

בקר. אכלתי ארוחת בקר. אכלתי? לא... אולי... כן, אכלתי. מריה
הגישה לי כוס קפה, שתי פרוסות לחם, גבינה ואפילו מיץ
אשכוליות... לפני הכול, אוכל ארוחת בקר.
מריה כל כך צעירה, כמעט ילדה, שמתחשק לי לחבק אותה כמו שחבקתי
את הילדה הקטנה שלי. הילדה הקטנה שלי... איפה היא? למה היא לא
באה לבקר אותי? מישהו אמר לי, שהיא נסעה למקום רחוק. אתמול
היתה אצלי אישה, שקראה לי אמא. אמא, שאלתי, אני אמא שלך?  כן,
היא ענתה, את אמא שלי ואני הבת שלך. הייתי כאן אתמול ושלשום
וגם לפני כן, את לא מכירה אותי?  לא ראיתי אותה אף פעם, אבל
בגלל שעיניה התמלאו בדמעות, שתקתי ורק ליטפתי את שערה הקצר,
המתולתל. איפה הצמות וגומות החן?
אני ומריה גרות בבית גדול: חדר ועוד חדר ועוד חדר ומסדרונות,
עד שאני תועה בהם. יש עוד אנשים בבית, אני יודעת, כי לפעמים
אני שומעת קול של גבר וצחוק מתגלגל של ילדה. וישנה גם אישה,
שמביטה בי מתוך המראה: אישה גבוהה, מלאה, לבושה בג'ינס וחולצה
משובצת, שערה מאפיר ועיניה ריקות. מי את, אני שואלת, האם גם את
גרה כאן? אף פעם לא קבלתי תשובה.
מריה אתי כל הזמן. מה אעשה בלי מריה? היא מכינה לי אוכל, מקלחת
אותי, דואגת שאתלבש כמו שצריך ומחזירה אותי, כאשר אני מאבדת את
הדרך. מחזירה? לאן? איפה הבית שלי?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/3/12 19:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אסתר פליגלמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה