צמא מתבקע, נתפר בהסח-הדעת
ממיר גרון בלשון ששוספה בשוגג
קורץ ממנה שירה משוברת
מועך ומאחה
שורק פצעים, בורא שמות
ומניח לבשורה לשאת עצמה
על יללת בת הרוח
החולמת על סימפוניית ההוריקנים.
כשהיא תנשב דרך תריסי חלונותיהם
של אלו שטעם נשיקותיהם יבש מעל פי
היא תכפה על ריאותיהם את הכובד
שלא אוו לשאת כשקלו צעדיי.
לא אתן קולי ברינת הקינה
כשנאדיותיהן תתגלגלנה למרגלותיי
אם אמנם תכרענה תחת הנטל,
אך אענוד אותן למזכרת על דש הכתונת
שלבי אינו מעטר עוד את שרווליה.



© יולי 2011