[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רואי אור
/
ביוגריידינג

נמרוד ירד מהכביש המהיר לכיוון בית החולים הפרטי של ביוגרייד.
הניתוח שלו נקבע להיום. 'בסוף היום שבב התנועה כבר יושתל
במקביל לשבב החיפוש שלי', הוא חשב. 'ביחד, הם יאפשרו לי לחקות
את המקצוענים בכל תחום שממופה ברשת. אני אהיה מסוגל לעשות
דברים שלא תארתי לעצמי אי פעם'.
הוא סרק את הרשת בראשו ובזמן אפסי מצא את החבילות החדשות
שביוגרייד הציעו למכירה. חבילת הגלישה היתה אטרקטיבית במיוחד,
תמורת סכום פעוט ותוך שניות הוא ידע גלישת גלים כמו מקצוען
שהשקיע עשרות שנים בלימוד הטכניקה הנכונה. לביוגרייד כבר היו
מאות מקצוענים בעשרות תחומים שהוקלטו ותנועותיהם נשמרו בעשרות
אלפי מצבים שונים. המחשבות של נמרוד התפזרו לעולם האפשרויות
החדש שייפרש בפניו. בעודו ממשיך לנסוע, צעקות שנשמעו מתקרבות
הוציאו אותו מהחלומות בהקיץ.

כביש הכניסה לבית החולים היה עמוס במפגינים, זה לא היה מפתיע.
הקבוצות צעקו סיסמאות, חילקו עלונים למעטים שפתחו את חלונם
וניסו להצמיד עלונים למגבי יתר המכוניות. נמרוד איתר בשבריר של
שניה את שמות הקבוצות המפגינות - 'טבע האדם', 'הטהורים',
'מחשבה חופשית' וכמובן 'אידיאל השלם'. את הסמל של 'אידיאל
השלם' הוא זיהה מביקורו הקודם במקום. בפעם שעברה הם הפגינו נגד
השתלת שבב הרשת, והוא חלף על פניהם בפחד ובנסיון כושל שלא
לשמוע את קריאות הגנאי שצעקו אחריו. הפעם הוא החליט להתעמת
איתם. הוא עצר את מכוניתו בשולי הכביש מטרים ספורים לפני
קבוצות המפגינים, יצא מרכבו והתקדם לעברם.

שלושה מפגינים התנתקו באחת מן הקבוצה, והתקרבו אליו במהרה. הם
נשאו עימם שפע של כרזות ועלונים, אותם הוא הכיר היטב ואיתם הוא
בילה שעות ארוכות בתהיות והרהורים לפני שעבר את ההשתלה הקודמת.
הם שמרו ממנו מרחק מנומס והציעו לו לקחת מספר עלונים ולשוחח
עמם לפני שהוא נכנס למתחם.
"כבר קראתי אותם", הוא הניד בראשו לשלילה לעבר שני הגברים
והנערה שהתקרבו אליו. הוא סקר את פניהם ופנה אליהם בנימה אישית
- "אלי, נועם, שירה, אני מבין את האמונה, הפחדים והחששות שלכם,
אבל אני מקווה שיום אחד תבינו שאתם טועים". שני הגברים הסתכלו
זה על זה בהבנה, אך הנערה נראתה מופתעת. "אתה אחד מהם?" היא
שאלה.
"אחד ממי?" נמרוד הגיב, "אחד מהזומבים האנושיים? אחד ממחוסרי
העצמי? אחד מנטולי הקוגניציה?"

שירה הכירה את הכינויים אשר דבקו למושתלי שבב הרשת ונראתה
נבוכה, היא פנתה לענות לו, אך שני הגברים לצידה הקדימו אותה.
"אחד מהמושתלים!" סינן נועם, "מי אתה חושב שאתה? אתה מאלה
שחושבים שהם טובים מהכלל, אך בסך הכל הפכו להיות רובוטים נטולי
מחשבה עצמאית. אתה בכלל חושב שעצרת כאן כדי לפנות אלינו מתוך
מחשבה שהיא שלך בלבד - או שהחברים שלך מהמתחם שתלו לך את
הרעיון בראש??"
"ומה איתך נועם?" השיב נמרוד בשלווה, "אתה כאן מתוך מחשבה
עצמאית, או שמא ההורים שלך, החברים שלך, הרב שלך או סתם כתבות
ברשת שתלו לך את הרעיון בראש?"
"אני כאן כדי למנוע מאנשים לעשות את הטעות של חייהם - להפוך
לזומבים ללא דרך חזרה!" התריס בו נועם.

מבטו השלו של נמרוד הפך בחדות למלא זעם "אני מודה כל יום שלא
הצלחת למנוע את זה ממני!" החזיר לעברו, "זה מדהים שבכל צעד
טכנולוגי שהאנושות עושה, אנשים קטנים כמוך קמים מתוך פחד
וטמטום בנסיון למנוע את הקדמה. אני יודע שאתה וכל אחד
מהמפגינים כאן חושבים שאנחנו לא אחראים למחשבות שלנו, אבל אתם
בצביעותכם לא מתבוננים בעולם שלכם - בכל פעם שאתה רואה פרסומת,
שומע תשדיר, לוקח טעימה ממקדמת המכירות או מריח דוגמית בושם,
בכל פעם כזאת אתה לא חושב בעצמך - אלא מגיב למסרים שאחרים
החליטו לשלוח אליך. בדיוק באותה צורה אני מגיב למחשבות ששבב
הרשת מעביר לי. אני בורר אותן, מאמת אותן, מארגן אותן ומחליט
בעצמי לאיזה מידע להתייחס ולאיזה לא!". נמרוד נרגע מעט.

אלי הניח יד על נועם - ועצר אותו מתגובת נגד זועמת. הוא פנה אל
נמרוד בשקט "אתה צודק שכולנו מגיבים לסביבה שלנו, אבל אנחנו
שמרנו על יכולת בסיסית אחת - היכולת להתנתק. אנחנו תמיד יכולים
להסיט מבט מפרסומת, להעביר תחנה כשאנחנו שומעים תשדיר במקום
שיר, לסתום את הפה כשמגישים לנו פסטרמה חדשה וגם לעצור את
הנשימה כשבאוויר יש ריח זר. אתה לא יכול להתנתק, המחשבות שלך
מתקשרות בלי הרף עם שבב הרשת - לא רק שאתה מחפש מידע במודע,
אלא תמיד. בכל פעם שאתה רואה פרסומת, אתה שולח אל שבב הרשת
אותות שמעדכנים עד כמה הושפעת ממנה - בלי שאפילו תרצה. זו
הבעיה שאנחנו רוצים שאנשים יבינו. שבב הרשת חושף אותך למידע
האינסופי שברשת, אתה יכול לדלות כל פריט מידע שרק תרצה, פתאום
נדמה לך שאתה יודע כל. אתה מתחיל לחשוב שאתה גאון, כל פריט
מידע שקיים נגיש במחשבה קצרה אחת. אתה שוכח איך פעם למדת ואגרת
מידע אבל בו זמנית אתה חושף את כל המחשבות שלך לרשת וברגע הזה
אתה לא יכול יותר לחשוב בחופשיות." אלי סיים וחיכה בציפייה
לתגובתו של נמרוד. "שייחנק עם השבב שלו." נועם פלט לעבר הקבוצה
וחזר אל יתר המפגינים.

זה לא נכון, נמרוד חשב לעצמו. הוא יכול להתנתק משבב הרשת בקלות
- כל קשת מגנטית לראש תעשה את העבודה, הוא פשוט לא רצה להתנתק.
ולגבי הלמידה, הוא חשב לעצמו, הוא עדיין לומד כל יום משהו חדש.
אם כי הלמידה שלו היא שונה - הוא לומד כיצד לחפש מידע אמין,
כיצד להצליב מקורות, כיצד להתמודד עם עודף מידע, וכיצד לעשות
את זה מהר יותר, זו אומנם לא למידה כמו שהם מכירים אותה, אבל
הלמידה שלהם כבר לא רלוונטית בעולם הרשת.
נמרוד ידע שאין כל סיכוי לשכנע או לגרום לשני העומדים לפניו
להבין את טעותם מי שלא עבר את ההשתלה לא יכול אפילו לדמיין מה
הוא מפסיד. הוא החליט לנסות בכל מקרה. גם אם הוא לא יצליח
לשכנע אותם, אולי הם ייטפלו פחות  לאחרים הרוצים לעבור את
ההשתלה ולשנות את חייהם.

"אלי, שירה" הוא פנה אליהם "מתי בפעם האחרונה כיביתם את הטלפון
הנייד שלכם?". שני המפגינים התבוננו זה בזו ובאו להשיב, אך
נמרוד עצר אותם. "גם אם זה היה לפני שבוע, או אפילו לפני יום,
אתם לא מכבים את הטלפון שלכם בכל רגע בו אתם לא משתמשים בו,
במקרה הטוב אתם שמים אותו במצב שקט. גם אני יכול להשקיט את
המידע משבב הרשת. זה אומנם דרש קצת אימון אבל זה אפשרי. וגם
שאתם משקיטים או מכבים את הטלפון שלכם, אתם לא חושבים שהוא
משדר היכן הוא נמצא? אתם בטוחים שאי אפשר לשמוע כל דבר בסביבה
שלכם?"
שירה לא היססה לענות, "אני פשוט יכולה להוציא את הסוללה
מהטלפון, וגם אם מאזינים לנו, הם לא יכולים לדעת מה אנחנו
חושבים באמת. המחשבות שלנו הן שלנו."

"את חושבת שבאמת כל כך קשה לדעת על מה את חושבת?" נמרוד עצר
לשניה והתבונן בה "עמידת הגוף שלך מעידה שאת לא בטוחה במה שאת
אומרת, הנגיעה באף, קצב מצמוצי העיניים והרמת הגבות בזמן
הדיבור שלך מצביע שחלק מהפרטים שאמרת הם לא נכונים, הסטת הרגל
השמאלית שלך לכיוונו של אלי מרמזת שאת מנסה לשאוב בטחון ממנו,
והמבטים ששניכם שלחתם זה לזו בזמן השיחה מסגירים שיש בינכם
יותר מיחסי עבודה."

שירה נדמה ואלי ניגש מיד להרגיע אותה. נמרוד הסתובב וחזר אל
מכוניתו. "גם אני יכול להשתמש בפסיכולוגיה בגרוש" שמע את אלי
אומר מאחוריו, לנמרוד כבר לא נותר כוח להגיב. במבט חטוף אחורה
הוא ראה את שירה מסתובבת וחוזרת בראש מורכן אל יתר המפגינים.
הוא לא התכוון לפגוע בה, אבל האמת חזקה יותר מכל אמונה שאינה
מגובה בעובדות. הוא נכנס אל המכונית וחזר אל כביש הכניסה לבית
החולים. אלי הוסיף להסתכל עליו במבט עצוב עד שרכבו נעלם מאחורי
שערי הכניסה. אולי בכל זאת הצלתי עוד נפש אבודה, נמרוד חשב
לעצמו. פחד ובורות הם דברים שקל מאוד לשווק לציבור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לפעמים אני רוצה
לצעוק.
זה קורה בערך כל
כמה דקות..


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/6/12 2:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רואי אור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה