אהבתי.
וכאבתי.
הרגשתי.
בכיתי.
מה עבר עלי?
תמיד חשבתי עליך.
אחי.
איך הלכת ממני?

ואני חשבתי שאני אמות קודם.
ומה אתה חשבת? האם אתה ידעת?
וממתי זה אמא (שלי) קוברת את בנה, תפארתה?

זה לא הוגן, הכאב הזה.

ואף פעם לא הבנתי למה השיר נקרא "אחי הצעיר יהודה".
רק אחרי שנים פתאום הבנתי.
אחי תמיד ישאר צעיר.
מבוגר ממני,
אך צעיר.

כמה קלה היא הדרך השנייה.
לא לקום בבוקר,
לא לצאת
אל מתחת לשמיכה החמה.
לתת לרגשות לגאות בך.
לבכות.
כמה קלה היא הדרך השנייה.

ובכל זאת
בחרתי לחיות

לזכרו של אחי,
שתמיד ישאר צעיר.
מבוגר ממני,
אך צעיר.