זו הבהייה הזו, בקיר, בתקרה, בעציצים, בספה, בעץ הנע בגינה
האחורית, בעתונים, בכלבה, בכוס, בידיים שלי, בשטיח, בשמיים
שמעל העץ הנע, בתמונה של רובין, בפוף הכחול, במנורת-הרגל עם
השקית הצבעונית שעליה, בטלויזיה הכבויה, בעט שעל השולחן,
בשני הספרים שלא אקרא, בעלים שנשרו על הרצפה, והמחשבה שלא בא
לי, לא בא לי לקום, לא בא לי לעשות כלום, לא יכולה להזיז את
עצמי, וממש אין לי כח, מה-זה-אין-לי-חשק, יא אללה, אוף, נו, לא
רוצה, לא עכשיו.
אחרכך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.