את חרדת הכתיבה
את חדוות הכתיבה
אני מקדיש לכתובה
אני מכחיש את כותבה
אני מפיץ את כותרה
אבל מחיש את קיצה
אני מחליק עוד שורה
אבל תוהה על בורייה
אני מרגיש בדמי
את דמיי עולמה
את בכי ילדותה
ואת כאב הלידה
את ההתיימרות
את ההתנערות
ההתגאות והבושה
התירוצים, ואת היות הרצפה עקומה
את העצלות שבשכתוב
ואת פרותיה המתוקים מכל טוב
את הריקבון והכאב שבביקורת
ואת הבנייה אשר מורגשת
שבתחייה המחודשת
כל פעם מחדש
אני עומד עירום ומרוגש
מתיז מילים אשר קדחו בראשי
התבשלו על אש קטנה
ונארזו כמתנה
נעטפו בסרט
אני נותר עייף ומרוט
בשביל לכתוב כדאי לכאוב
וצריך להיות שרוט.