ורק לפני שבוע התרברבתי שמצאתי את השקט שלי, ויש אוויר שוב.
כמה מהר אוויר יכול להגמר מסתבר. רוצה לרוץ לעולם, ולא לעצור
ויהיה מה. כל כך רוצה לברוח שאין מקום מספיק רחוק בעולם שיספק
את התאווה הזאת. לא מצליחה לישון, ולא לנשום, ולא להפסיק
לחשוב, אפילו לא לרגע. רוצה להקיא את החיים האלה, את כל
החוויות שצברתי אי פעם. להקיא, ולמחוק, ולשכוח. להוולד מחדש
במקום שיש בו אוויר. או לא להוולד בכלל. עוד לא החלטתי מה טוב
יותר. איך אנשים ממשיכים לדחוף, ולמשוך, ולהמשיך למרות הכל, גם
כשאין מטרה, גם כשאין בשביל מה. לא מבינה... |
