את אומרת :בוא תשב פה לידי. תתחמם כי הערב קר מאד.
קר לי לידך, קר לי בסביבתך.
את אומרת : בוא נתחבק ונחייך לנו, פה ביחד, צמוד צמוד.
אבל מצטער אני , כי קר לי לידך, קר לי בסביבתך.
תיראי, קנינו בית. חתונה וילדים, החיים נראו כה מאושרים.
רעש המולה, תפאורה לחתונה.
את אוהבת מאד, אוהבת מאד, לפחות כך אמרת.
אך לא אותי, אולי כאן הוא לצידי, את אוהבת את האחר.
אצלי מחפשת רק את החסר.
את שואלת: איך זה מרגיש ומה פה קורה ולמה אתה כה תוהה.
בוא, שב פה לידי נתחמם לנו יחד כי הערב די קר.
קר לי לידך, קר לי בסביבתך.
את הולכת בין הטיפות, על הסף, כמו שאת כל כך אוהבת.
כמו שאת כל כך חושקת כמו שאת בי משחקת.
הילדים כבר גדלו והזמנים כבר עברו.
אהבנו פעם באמת ובתמים עם המון ריגושים אחד את השני.
את אומרת: בוא תתחמם פה לצידי ותחמם גם אותי.
צר לי, אבל את מזמן כבר שכחת מה זה חם.
אהבתך כלפי כה חזקה כך לפחות את עוד מצהירה.
איך זה שאני לא מרגיש או שאולי אני נהיית קצת אדיש.
ניסיתי להסביר, לומר, לצעוק, לדבר.
שיחה ועוד שיחה ובסוף מה יצא? אולי עוד חפירה.
כל כך אהבתי, כל כך רציתי ובסוף סתם נגמרתי.
את נכנסת למיטה עם אפס תשוקה, את אוהבת מאד אבל את האחר.
מספרת סיפורים, מפזרת הבטחות.
אני כל כך קרוב אבל איך זה שמרגיש כל כך רחוק.
אוהבת ונזהרת, אולי זו הערצה עיוורת שלך אליו.
כל כך קר לי לידך, כל כך קר לי בסביבתך .
כנראה שתמה לה אהבתך או שאולי זה שוב אני עם דמיוני הפרוע
על האיש הפגוע, כי קר לי לידך קר לי בסביבתך.