לפני עשר שנים ויותר
רק 10% היו מחוברים לאינטרנט.
שאלתי: למה ראשון לי להיות
ודחיתי ההצטרפות עוד ועוד...
בינתיים בשנת 2000
הבורסה גאתה לשמיים
ואט-אט לאינטרנט נצרכתי
כדי להיות "אין" - גלשתי.
כגולש טרי חשתי
ועל כל פעולה שנכשלה- רטנתי.
אט-אט למדתי שאפשר בהחלט
לפנות לתמיכה ב"נא הסבר"
והם דאגו שהכל יסתדר.
ניסיון בהקלדה לא היה
וכל ניסיון גרר לסיוט ואכזבה,
לעינוי ממשי ותסכול איום
ועל צ'אט כלל לא העזתי לחשוב
ועכשיו, חלפו להם עשר שנים
ואני כבר רוקד ורן על מקלדתי,
דרכי האינטרנט נהירים ביותר
מתלמיד הפכתי להיות מורה,
משמש נר לרגליהם של מתחילים
ואת שיריי ומילותיי משחרר לבקרים.
כשאני מסתכל היום בראי
רואה "אני" שונה מזה שהכרתי.
חוץ מהיותי גולש מוכר
נהייתי יותר בן-אדם -
מביע ומסור, מביע ואוהב
כל שהיה עצור בלבי עתה משתחרר.
משתפך כמים עם מילותיי
ושירי הם מחשבותיי,
חלומותיי הנם אשליותיי
וערגותיי הן תשוקותיי.
ניפגש, מכיר, מתרגש
אך למציאות תמיד חוזר
מעצים את ההבעה
ולומד את האהבה-
אהבת אדם למולדתו,
אהבת אדם את עצמו,
אהבת אדם את זולתו
אהבת האדם את האישה שלצדו.
6/10/11 © רון רהב |
