ענת רפפורט / שיר ערש לעיר 2 |
מדרכה עומדת שוקטת צעדים נמסים
ואור לילי רך, עמום.
גם הבטון החלמישי, מבקש ליטוף
בשעת שקטת פעימות זו
של נפילת ריסים ועידון תריסים.
קירות לבנים זקופי איברים מבקשים
להישמט בחזרה לחלומות
מרוצפי מרחבים פרושים.
צלילי פסנתר ענוג כים חלק
מלווים תנומות ילדים.
לחישת צרצר עודנה מהבהבת
כמגדלור באפלת הים,
שומרת כנוטר דחלילי
בערוגת הרחוב
על זרע תמימות לילי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|