וזה כאילו
אם האהבה שלי לויסקי היא אינה אמיתית,
אז מה כן?

ומה פשר האותיות האלו שחרוטות כל כך יפה על מארז הקרטון?
הרי, הנוזל הזה התאדה שלוש פעמים ונשפך מחדש מדפנות המכסה חזרה
אל המיכל, ואז שפכו אותו אל חבית ענקית מעץ אלון, שם הוא הלך
לישון למשך שתים עשרה שנה.
מזוקק כל כך שאני יכול לראות את עצמי משתקף בו, ועדיין, לתהות
פתאום אם זה אמיתי כל מה שכתבו עליו, או שזה רק דאווין, כשאתה
סחי מפוכח בדיוטי פרי, רוכש רכישה ומרגיש כמוו איש העולם
הגדול.

רק סיגר חסר לי.

חזרתי לנגן.
כאילו, רק השבוע, כן?

ועדיין אני מרשה לעצמי לומר את זה כאילו שזה כבר באמת קרה, כאן
ועכשיו. אמיתי.
כשהפסקתי לעשן, לקח לי חודשים לומר "הפסקתי לעשן". לא רציתי
להרגיש חייב לאף אחד במקרה שאני אחזור.
והנה, רק לפני כמה ימים תפסתי שוב את הגיטרה, אחרי כמה חודשים
יפים ששכבתי בתוך חבית עגולה מעץ אלון, וכבר אני מעז להתרברב:
חזרתי לנגן.

ואפילו יותר מזה: כתבתי שיר והלחנתי מנגינה, ואני כבר זוכר
אותו בעל פה! טירוף! עוד רגע מקליטים!!!

רק חסר לי, כמה אנשים טובים שינגנו איתי, ואיזשהו ביטחון או
כיוון מה אעשה עם עצמי בחיים...
די, אל תלחצו! אני יודע שהם קצרים.

השיר הולך ככה:

די לסמוך על המזל
אני שולט בגורל
שלי
אל תעזבי אותי
אני מחליט

די לנסות ולקוות
(אני) מאבד את העקבות שלך
ובשביל לחיות אני מוכרח
להיפתח

תגלי לי מה עושים
אחרי שמסיימים
תואר ראשון

שנינו ילדים של קלישאות
גדלנו על ערכים ועל מזימות לחיות
להיות ישר, ולגלות
איך משקרים

אני שונא שאנשים בתור עוקפים
איך אתה הכל יכול
עם חלונות סגורים
עולם חופשי, אז מחטטים
לא מדברים

תגלי לי איך פותחים מחדש
את השיחה שלנו

כמה ניסיתי לשמור עלייך
שלא תתרגלי, שתאהבי אתנו

ואתם יודעים מה הכי נורא?
שהלחן כולו מושתת על אקורדים בנאליים כמו
Am G  F  Am

אני מודה שלא התכוונתי... אבל זה נשמע טוב.

בקיצור,
(מצחיק, אלה שאומרים "בקיצור" אחרי שהם מה-זה-לא-מקצרים...)
גם ככה עד שיאשרו את היצירה שלי (מצחיק, אף פעם לא ממש יכולתי
לקרוא ליצירות שלי "יצירות"...) אני אתפגר לי פה בחבית עץ
האלון המזורגג - סליחה, מזוקק - הזה, אז...

לילה טוב.