אני יורד אל המחנק
בסולם רעוע וחלוד
מפאת פגעי הזמן
שלביו מתקלפים תחת
יורד במתינות
נשימה ושוב דריכה
שלב אחר שלב
ידיי קפוצות מאדרנלין
בוהקות באדום
אין סוף לאופל שמלמטה.

בעל כנף סוקר אותי
משמיע קולו
הלא זה דורס לילי
המצטווח לפתע
במשק כנפיים הוא מטלטל
ליבי נופל אל תוך הצל
והוא בעזות
מתוך גומחה קרירה
כרוח על העולם מתנפל.
.

הסולם מתנדנד
יוצר תחושה של תלות
שני ברגים גדולים
רופפים
יוצרים תחושה של נתק
לא ודאי
אפשר להעמיק עוד ללא רשת בטחון
ללא ידיעה מוקדמת
על העתיד לבוא
רק העכשיו מקיף מכל הצדדים
מתווה את הדרך בעל כורחי
כלפי מטה
והסולם נגמר.