א     הפגישה העיוורת הראשונה שלי, אחרי מונה, הייתה עם שירה,
שוב בבית-קפה ברחוב אבן-גבירול בתל-אביב. הייתי משורר מתחיל
וכתב-היד שלי הגיע אליה במקרה דרך חברה לעבודה, לצורך הערכה.
שירה הייתה לקטורית בהוצאת ספרים גדולה. מהביקורת שלה בחרתי
להבין שהיא התלהבה מכתב היד. אחר-כך סיפרו לי שהיא יפה מאוד
ונמוכת קומה.

שירה הייתה האישה היפה ביותר שראיתי מימיי חיי! נישקתי אותה
בלחי, כי לא יכולתי להתאפק, והתיישבנו. היא הזמינה כוס יין
מרלו ואני קפה. מיד הרגשתי לא גברי שהזמנתי קפה, אז אמרתי לה:
"הרגע התעוררתי אחרי שביליתי בים, אבל מיד אחר-כך אצטרף אליך
ליין!"    
   
ישבתי בוהה ביופייה כמו סהרורי ודיברנו. החלפנו שולחנות, כי
היה חם. הזמנו יין, עישנו ודיברנו. בסוף האוויר הטוב ביותר היה
ברחוב, אז הלכנו לשם. המשכתי להסתכל רק עליה. הזמנו יין, עישנו
והמשכנו לדבר. אחרי ששתינו שש כוסות יין, המשכנו לעשן ולפטפט.
דיברנו בקול רם, כי המלצריות ואולי גם הבאר-מן, עמדו בשורה,
שתי מטר מהשולחן שלנו, והקשיבו.

דיברנו על אהבה ועל זיונים. אמרתי לשירה, "יותר מכל המחשבות
שעוברות בראש עכשיו, אני רוצה לשכב איתך!" אחר-כך שאלתי: "את
אוהבת לרקוד?" והוספתי: "מה שבאמת אני הכי מעוניין לעשות
עכשיו, זה לרקוד איתך!" היא חייכה ואמרה: "אני מבטיחה לבדוק
היכן יש מועדון טוב בכדי לעשות זאת."
   
אני חושב שחזרתי על הרעיון הזה מספר פעמים, כי התסריט הזה,
שנרקוד ביחד, באמת הלהיב אותי. הוא גם היה הסמל הכי אמיתי ויפה
למה שאני רוצה לעשות עם אישה. לעבור איתה את מסע החיים בצעדי
ריקוד!

ב     לאחר ארבע שעות של שיחות לוהטות, והכל תוך השפעת היין,
הפכנו למה שאנחנו באמת, רגועים ונעימים. כשנעים, אפשר לדחוף גם
עדר פילים לפסגת ההר מבלי להתרסק. בסוף, התרסקנו מעייפות, אז
שילמנו למלצרית ונסענו משם.    

שירה הציעה שנעצור בצד ליד ביתה אשר נמצא ברחוב שלמה המלך, אבל
מאיזושהי סיבה עצרנו באמצע הכביש. היינו שיכורים לגמרי,
התנשקנו בשפתיים, ואז השפתיים נפערו לרווחה ואת לשונה לא אשכח.
זה היה כיף, להגשים כמו בחלום להתנשק עם הטניסאית הארגנטינאית
היפה גבריאלה סבטיני. ואז שירה הציעה לי גם את שדייה ואז נפסקו
גם רגליה. אבל לא העזתי!

חשבתי כל הזמן, שאני רוצה יותר! אני לא מפחד לרקוד איתה אבל
מצד שני אני גם לא רוצה להיכנס לרשימה. כנראה שהייתי צריך זמן
לכך וגם פחדתי, שלא אהיה מושלם בלי אהבה, ושהאישה המקסימה הזאת
תגמר.

האמת, שגם לא הצלחתי לחשוב לעומק על כך.  כל הזמן שמעתי את
המכוניות שמתקשות לעבור במרווח הצר  שהשארתי בכביש וזה הלחיץ
אותי! בכל מקרה, שירה יצאה מהאוטו ואמרה: "בטוח נלך לרקוד
ביחד!", ואני נסעתי.    
   
ג    בדרך-כלל חושבים בדרך חזרה הביתה, מה אמרת, איך זה יתפרש
אצל האחר ומה היית צריך להגיד. הניסיון מוכיח שלאינפורמציה
שעוברת מהאחד לשני משמעות מוגבלת. במקרה הטוב, הדיבורים נותנים
הסבר טוב למראה שמולנו כמו גם לערימת הפחדים!

המחשבות שלי דווקא נשאו אותי לאופקים אחרים. הצטערתי אחרי
שנסעתי מבלי לחכות שתכנס לבנין. הצטערתי גם שלא ניצלתי את
ההזדמנות הנדירה שהייתה לי להתענג איתה!    

ד    שבוע אחרי זה, נפגשתי לארוחת ערב עם גבריאלה היפה  במסעדה
צרפתית. חגגנו לה יום הולדת 30.

שתינו. האוכל היה מעולה. שתינו. סיפרתי לה על הפגישה שהייתה לי
עם שירה. היא הציעה לי שלא אקח ללב. "אל תנסה אפילו להבין מה
קרה שם!" צחקה. "תזכור" היא הוסיפה, "אני מבינה את הנשים וגם
הגברים הם אותו דבר! הם לא מובנים אף לא לעצמם!"    
   
היא המשיכה לצחוק: "בכל זאת, יש משהו שאני לא מצליחה להבין
אצלכם." גם אני צחקתי: "כן?" היא הסבירה: "אנחנו הנשים אם נרצה
להשיג מישהו, נמצא את הדרך, ובקלות נשיג אותו. בקלות! למה
אצלכם זה כל-כך מסובך?"

לפני שנפרדנו ובהשפעת האלכוהול, התעקשתי שנתנשק בשפתיים, באמצע
המדרחוב ההומה אדם בזיכרון-יעקב. ההתעקשות הייתה מצחיקה והטעם
מתוק. גבריאלה הופתעה והציעה לי שלוש פעמים "תנהג בזהירות
הביתה!"