א     על פי מנהגנו מימי קדם, הילד קרוי על שם סבו. אבי נקרא
על שמו של אבי סבו והיה גאה בכך מאוד. מספרים על סבא-סבא,
שביקש מבנו שייקח אותו לירושלים כדי שימות ויקבר שם. כך היה
ולפני מאה שנה בערך, סבא-סבא וסבא-רבא עלו מלוב לירושלים על
גבי חמורים. סבא-סבא נפטר בשיבה טובה ונקבר שם.
   
אימי הייתה מספרת שבכל פעם שהיו מזכירים את שמו בבית הכנסת
שבטריפולי, הקהל הקדוש היה נעמד לכבודו. חשבתי שהמתפללים
נעמדים כשנאמרת אשכבה לכבודו של כל מת, אבל היא הבינה שהם
נעמדו במיוחד לכבודו בזכות שנקבר בירושלים מושא כמיהתם.
   
פעם חזרתי לביתי במונית וסיפרתי לנהג הטריפוליטאי שאני שב
מירושלים. הוא ביקש לנשק אותי כמו מישהו שדבקה בו הקדושה. הוא
יכול להגיע לירושלים כל יום בתוך חמישים דקות, אבל הוא הגיב
מהרגל כמו מישהו שעדין כמהה!
   
לימים, לקחתי קורס קבלה באוניברסיטה ושאלתי את המרצה, שהעביר
קורס על תולדות יהדות לוב, האם שמע על האיש?

הוא אמר ששמע, נקב בשם של ספר ואמר שהיה עשיר מאוד ובעל
קרקעות. אני מקווה שלא רק בגלל זה, אבל ידעתי שיום אחד אחפש את
האיש הזה, שאבי האהוב באדם היה קרוי על שמו!
   
ב     בערך כעבור עשרים שנה, לפני שבועיים עליתי על הר הזיתים
בתקווה לאתר את מקום קבורתו. הלכתי לבדי להתייחד עם הרגע. הרוח
הקרירה של ירושלים הייתה חמה ונעימה. השקט המוחלט הישרה שלווה
מוחלטת. התרגשתי מאוד והרגשתי נינוח. להפתעתי הגמורה מצאתי מהר
מאוד את המצבה המזדקנת והפשוטה מאוד.

נעמדתי מספר דקות דומיה. ליטפתי את המצבה בידי השמאלית וכמנהג
המקום אמרתי בעל-פה שבעה פרקי תהילים שזכרתי, וגם הוספתי אשכבה
מקוצרת. כוחותיי אזלו כמו מים בנאד עם חור, ובמקום ללכת
התיישבתי ונשענתי בראשי על  המצבה. אני חושב שבכיתי לפני
שנרדמתי.

ג     שאלתי: "איך נראית?" ענה: "כשהייתי בגילך דמיתי לך שתי
טיפות מים! כשהזדקנתי, גידלתי זקן לבן." הוא הוסיף ואמר שזה
מרגש לראותני וזה משמח אותו מאוד שלא נשתכח.

הוא התעניין גם לשלומי, ושאל איפה אני גר? במה אני עובד? ומה
אני עושה בשעות הפנאי? הוא התעניין כמו מישהו שדואג לי באמת אף
שהוא לא הכיר אותי מעולם. זו המשפחה שלי, היא דואגת תמיד!
   
לא רציתי להפריע את מנוחתו, אז השבתי לו: "הכול מצוין." הוא
אמר שהוא יודע שלא הכול אצלי מושלם, וציין שלכל דבר יש פתרון
והדברים תמיד מסתדרים בסופו של דבר! כשאמר זאת פקחתי את עיניי
בתדהמה, כי זה בדיוק מה שאבא שלי היה נוהג לומר לנו כל הזמן!
   
אחר-כך התעניינתי, איך החיים היו שם בלוב? מה היה מקצועו? איך
היה המסע לירושלים? ואיך נראתה בשנייה הראשונה?    

דמיינתי כמעט את החיוך שלו, כאשר סיפר בהתרגשות על השנייה
הראשונה שראה את חומותיה של העיר העתיקה. עליתי לארץ ישראל
בגיל שנתיים, כך שהופתעתי כשקלטתי שאני למעשה מנהל איתו שיחה
שוטפת בשפה הערבית!      
   
שאלתי: "זה נכון מה שמספרים, שהיית רואה בחורה ברחוב ואז היית
מכסה את עיניך בידך?" הוא אמר: "נכון." סיפרתי לו: "מאז השתנו
מאוד הדברים." הוא שאל: "האם זה לטובה?" עניתי: "מו," שזה לא
כן ולא לא. צחקנו.

אחר-כך שתקנו שם כמעט שעתיים ברציפות. הסתכלתי בעיניו והוא
ליטף בעדינות את שיערי עד שהתעוררתי קפוא מקור. המקום התחיל
להחשיך ונשאר שקט כפי שהיה כשהגעתי.

ד     בדרך חזרה בכביש 1, חשבתי איך נראה הסבא-סבא של
הסבא-סבא? אני יהודי, כך שבסופו של דבר המחשבות הובילו אותי
לדמיין את אבותינו הקדומים. חשבתי למי מהם אני צאצא? אברהם,
יצחק ויעקב? משה ואהרון? יוסף ודוד המלך?

לבסוף, זה היה משעשע ואפילו מצחיק, להבין שאם כולם (כולל
הגויים) היו משוטטים במנהרת הזמן, היינו כולנו מגיעים לאדם
וחוה. מעניין איך הם נראו באמת, יש למישהו תמונה?