א     יום אחד סיפר לי חבר, שהוא מאמן את העיניים בכדי לראות
במאה ושמונים מעלות ומבלי להניד את הראש. העניין אתגר אותי
והתאמנתי על כך. ניסיתי לראות בזוית רחבה ולזהות מה אני רואה
שם, מעבר לשדה הראיה של המאה שישים מעלות שרואים בדרך-כלל.

לימים הבנתי שאילפתי את המוח להתחשב בעשרים המעלות הנותרות,
לנתח את המראות ולהתחשב בהן כאילו הן מידע חשוב!      

ב     כידוע קיימת 'התנהגות בחושך', שם נרשה לעצמנו להיות
טבעיים ולנהוג אחרת. כל אחד וההתנהגות שלו בחושך. מהר מאוד
הסתבר שכמו הגב, עשרים המעלות הנותרות הן אזור הדמדומים,
טרטוריה מותרת בהתנהגות בחושך!

רוב המקרים הם מצחיקים עד מביכים, כמו החיטוט באף או נשים
שצובטות את הפיטמות כדי למשוך תשומת לב. אולם יש דברים שמוטב
לא לדעת ויש דברים שמוטב לא לראות! כאלה שמכבידים על החבילה
שנושאים בשכם.

כך יש מבטים שיכולים להרוג. העווית של חוסר הנחת בשפה השמאלית
של הפה, שמתפרשת כאינסטינקט של זלזול הנובע מעמקי הנשמה, היא
המבט הקשה מכולם! לעיתים קרובות העווית תגרם מזבוב טורדן, אבל
זבובים קשה לראות בזוית העין!    

כשרואים את העווית מהמוכרת בחנות הבגדים, מהמלצרית היפה או
מהמנהל בעבודה, זה לא נורא. מקסימום זה יכול להרוג שבוע. אך
כשרואים את העווית מבני משפחה, מחברים טובים או מהמלכה,
אלוהים, זה יכול להרוג כמו שריטה עמוקה. לעורר חוסר אמון,
להשפיל, להותיר צלקת מכוערת!    
   
זאת הסיבה שככל שהתבגרתי השתדלתי לראות כמה שפחות. לעיתים גם
פחדתי סתם. בסופו של דבר, ברוב המקרים היו זבובים בגודל של
פילים אפריקאים! ורק לעתים נדירות היו פילים אפריקאים בגודל של
זבוב!