לפעמים אני מתגעגעת אליך כל כך עד שאני מרגישה שהלב שלי
ינשור.
יצנח במסלול אנטומי בטוח, מחלל החזה, לצלעות רופסות, לבטן
רגישה, אכולת אגרופים.
כשהכל כואב מידי, אני קמה בבוקר ומתפללת שלא היינו.
סתם שני אנשים שהחוטים שלהם לא יפגשו לעולם, כל אחד צועד בעולם
המרושת שלו.
ואני מדחיקה אותך, עד כאב. עד שהברכיים נכנעות למשקל של הגוף,
עד שהראש נכנע ללב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.