מול הקיר, מול הראי
זה ניצב מולי שם, בחדר עולה ויורד
שערו כבר הלבין במו עיניו ומקורזל ומתפורר
ונופל, כמו חדר זה שעתה יורד
ואז ברגע סהרורי, יושב ונח, מניח נטלו ושב
לחייו, שוב הוא קם מולם, בכל
צעד שקול, מדוד.
פתאום הוא רץ לעברם
לרגע שב ללכת ורץ ושב
ושוב החדר, ועתה הוא עולה
ושוב המראה במראה
שאיפה אחת של ניתוק ועתה
התמלא
כבר אין מנוס עוד ממילותיו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.