רוחץ איתך עבר גדול בגשם של דמעות.
לקיטש הזה יש שם מוזר וטעם של סבון.
הו, איך שלסופים קטנים יש ריח בית חולים.

זיהיתי בך את המבט, שלא היה בי להחזיר,
אך גם עכשיו-
מתוך טמטום חושים או שמא זה אלחוש,
קרעת את תוך ליבי לחלקים.

הכדור נמצא אצלי תמיד כשאיני רוצה,
שאר הזמן הוא במגרש של הטובים.
אני שונא, שונא עד דם, את הקבוצה שמשחקת לצידי.

זה רק מוות קטן וזה עובר, כך הם אומרים,
כנראה שזה נכון ובכל זאת,
נמאס לי כבר למות איתך וגם איתך אחרת,
רוצה פשוט לחיות,
רוצה לחיות.